אז מה היה לנו השבוע, ועדת אלאלוף – למלחמה בעוני – הגישה השבוע את מסקנותיה לשר הרווחה ומאותו רגע ששון ושמחה.

שר האוצר לפיד מסביר בפאתוס כמה חשיבות הוא רואה במסקנות הועדה ובהתמודדות עם מה שכתוב שם משל היה בעברו תושב של אחת משכונות המצוקה באחת מערי הפריפריה בארץ. וכאן הבן שואל, האם שר האוצר מבין מהו עוני, האם בין חבריו היו כאלו ששייכים לחתך הסוציו אקונומי הנמוך של חברה הישראלית, כמה פעמים הוא נתקל בשכן לספסל הלימודים שלא הביא כריך לבית הספר רק בגלל העובדה שפשוט לא היה לחם בבית, כמה פעמים יצא שר האוצר להסתובב בשווקים ולראות את אלו שמגיעים בסוף היום לקחת שאריות של פירות וירקות שספק גדול אם הם ראויים בכלל למאכל כלב ואני לא מדבר על הכלבים של ניר ברקת או של מאיר שיטרית שחיים טוב ולובשים ורסאצ'ה.

האמת, אני לוקח את הסיכון שתשובותיו של שר האוצר – שינתנו כפוסט ברשת החברתית – לשאלות הללו יהיו חיוביות ולכן התמיהה היא קשה יותר, כי איך יתכן שלפיד מספר לחברי מפלגתו ולמול מצלמות התקשורת על כך שממשלת ישראל לדורותיה חטאה בהזנחה מתמשכת בטיפול בעוני ועל כך שבשביל שר האוצר פוליטיקה חדשה זה להיכנס ולעשות שינויים במקומות שכולם העדיפו לא לגעת בהם אבל כשצריך לבצע קיצוץ תקציבי עמוק בתקציב הממשלה אותו יאיר לפיד וכתלמיד העולה על רבו הוא בהחלט נכנס לאותם מקומות אבל רק כדי לפגוע. לפגוע תוך כדי הורדת תקציבים וקיצוץ בקצבאות מבלי להבין ולו במעט את ההשלכות האמיתיות ואת העובדה שמאה שקלים פחות בקיצבאות הילדים זה פחות ככר לחם ושקית חלב אצל משפחות רבות ולפעמים המצב כל כך חמור שזה בכלל פחות תרופות אצל זקן חולני, ניצול שואה שכל מה שהוא מבקש זה לחיות את מה שכבר נשאר לו בצורה מכובדת. אז זה שלפיד אילף את חברי מפלגתו להיות יס-מנים שכלפי חוץ – רק כלפי חוץ – מראים לכולם שהם מסכימים עם הבוס, את זה כולם יודעים, אבל לעמוד ככה מול המצלמות ולהפריח סיסמאות לעיני כלל ישראל זו כבר פגיעה באינטליגנציה של העם היושב בציון שעוד יבוא חשבון בקלפי עם מי שצריך.

ועוד דבר קרה השבוע, משהו קצת עצוב. אריאל אטיאס פרש מהכנסת. זה אותו אריאל אטיאס שעל שמו רשומות בין היתר המהפכות בתחום הסלולר והדיור.

בלי קשר לעובדה שכל פרידה היא קשה ובפרט מעסקן ציבור ראוי ומוכשר שהצליח בכל אותם מקומות שבהם נגע וגרם להרבה קידוש ה' בהופעותיו בתקשורת, לנו כעיתונאים עצוב הרבה יותר. לא יכול להיות דבר טוב יותר לעיתונאי שאמור לתת דיווח ברדיו או לכתוב טור בעיתון כמו שיחת רקע עם פוליטיקאי בכיר ומנוסה שגורמת לו להבין את התהליכים הסבוכים שישנם מאחורי הקלעים בפוליטיקה הישראלית, וזה משהו שאריאל עשה ביג טיים והכל בבהירות ובסבלנות. הדבר היחידי שמרגיע זו העובדה שזה חתום בטיט ולא בדם ויש מה לחכות לקאמבק.